עדכוני תרבות

"כמו כל מי שחי בישראל, השבעה באוקטובר תפס אותי לא מוכן. הילדים חזרו מהבסיס וכולנו היינו יחד בבית. אם להודות באמת, לא הבנתי כלום. לא הבנתי מה קורה. התעוררתי מאוחר והייתי בטוח שזו עוד התקפת טילים, אז הכול בסדר. אם צריך נכנסים לממ"ד ומחכים", משחזר המוזיקאי רן אלמליח. חבריו ל"כנסיית השכל" חיים בתל אביב, והוא ומשפחתו מתגוררים בקיבוץ דורות שבעוטף, במרחק לא רב מדי מהדי הפיצוצים. "ואז התחלתי לקבל טלפונים מחברים בקיבוצים ליד הגדר. הם ישבו בממ"ד ואמרו ששומעים ערבית בחוץ, אבל כולנו חשבנו שאלה מקרים בודדים שתכף יסתיימו. חשבתי לנסוע ולהביא אותם אלינו, אבל פחדנו לצאת מהקיבוץ. בדיעבד, זה היה מעשה נכון כי לא הייתי מצליח לחצות את שדרות". שלושה ימים אחר כך המציאות החלה לחלחל. אלמליח השקה את גינת הבית בקיבוץ שהתרוקן מרוב תושביו, ולפתע נשמעת ירייה מטווח קרוב. "לא לקחנו הרבה. פשוט לבשנו בגדים, לקחנו את הכלבה וטסנו". באופן אינסטינקטיבי הכיוון הוביל את המשפחה דרומה, לאילת. במשך שעות ישבו על החוף מבלי לדעת לאן ללכת ומה לעשות, כי בתי מלון מסרבים להכניס לשטחם כלבה גדולה. כשנמצא הפיתרון שהתה המשפחה באילת במשך שלושה שבועות עד למעבר למשך מספר חודשים לקיבוץ רמת רחל.

תשפ"ו הייתה שנה לא רעה לרבקה מיכאלי, בת ה-88 הצעירה ביותר בישראל ("הייתם פעם בגילי?", היא שואלת את הקהל בהופעותיה). ממש השבוע, רגע לפני פרוץ תשפ"ז, הוענק לה תואר אבירות מטעם התנועה לאיכות השלטון. "כן, עכשיו אני אבירה," היא מחייכת, "ואם תתנהג יפה אני מרשה לך לאחוז בגלימה ובחרב שלי". מהאבירה העסוקה עד אימה נבצר להגיע לטקס ההשבעה, מפני ששיחקה באותה שעה בקאמרי. אחיה נפתלי, זאטוט בן 80, ייצג אותה שם בכבוד. בחתונת נכדתה מאיה בבולדר, קולורדו, לעומת זאת, בהחלט הצליחה להשתתף, וזו הייתה התעלות רוח של ממש. "זאת הייתה חתונה כל כך טבעית ויפה, כל כך מלאת אהבה. באו רק אנשים שאוהבים את הזוג הצעיר. הטקס התקיים תחת כיפת השמיים, במקום פשוט, קיבוץ כזה, שנקרא גם ג'אנק פארק, ומזג האוויר היה לטובתנו. היה טקס כל כך מתוק, כולם הפריחו בועות סבון וצחקו ובכו. השניים פרשו את רשימת הערכים שלהם זה בפני זה, כמו שעשו כשרק הכירו. הם חנונים גאונים ומקסימים. החתן עושה דוקטורט בתורת המשחקים, ואיזה עולם קטן, הנכדה של בעלי ראובן ז"ל הייתה מורה שלו בהרווארד. הייתה לי נחת עצומה".

בעקבות ביטול פרסי הספרות מטעם משרד התרבות והספורט בינואר 2026, הכריזה קרן ברל כצנלסון על ייסודו של פרס ספרותי חדש: פרס בארי ליצירה פוליטית. הפרס נועד לתמוך, לעודד ולהוקיר יצירה ספרותית המתמודדת עם נושאים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים, מוסריים והיסטוריים. כעת מכריזה הקרן על הזוכות והזוכים הראשונים בתולדות הפרס. בפרס בארי ליצירה פוליטית על כתב יד עיוני (40,000 שקל) זכתה ד"ר קרן דותן. בכתב היד קוראת ד"ר דותן תיגר על התפיסה שרגשות מפריעים לשיח הפוליטי בהיותם חסרי רציונליות או תבונה. באמצעות שבע מסות, שכל אחת מהן מוקדשת לרגש אחר שעוררה המציאות מלאת המשברים של השנים האחרונות ובשיאה טבח שבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו, מבקשת דותן להנכיח את הרגש ואת תפקידו בשיח הפוליטי, בעיקר של המחנה הדמוקרטי. בפרס בארי לספרות ילדים דמוקרטית (20,000 ₪) זכתה תמר ורטה-זהבי. ב"גם צעצועים יכולים להפיל דיקטטור", המבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש ברוסיה בשנת 2012, מצליחה ורטה-זהבי לגעת באקטואליה בגובה עיני הילדים ומעבירה מסר חזק גם על השמעת קול חברתי ופוליטי וגם על האפשרות האופטימית שהיגיון ילדי בריא יכול לפתור בעיות שנראה שאין להן מענה. כתבי היד הזוכים יראו אור בהוצאת "אופק" מייסודה של קרן ברל כצנלסון. במענקי המשך יצירה (20,000 ₪) זכו עמיחי פישר וד"ר אביב כהן. "מוסר תחת אש" (הוצאת כנרת זמורה דביר, 2026) נכתב מתוך הטראומה של שבעה באוקטובר, אך אינו מסתפק בתגובה לאירועים: עמיחי פישר מבקש לנסח בו מסגרת רעיונית חדשה להבנת הפוליטיקה הישראלית, שהציר המרכזי בה היה ועודנו, כפי שמראה פישר, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והגישה כלפיו. "מולדת איננה מזבח" (הוצאת פרדס, 2025) מעמיד במרכזו את תנועות המחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה ופעיליהן. אביב כהן, ששירת כחייל בסדיר בלבנון, משלב בין נקודת המבט האישית שלו ליכולות המחקר והניתוח שלו כהיסטוריון, ומציע לא רק תיעוד היסטורי מרתק אלא גם ספר חשוב לנקודת הזמן הפוליטית והציבורית הנוכחית. ראש צוות השופטים בקטגוריות העיון היא פרופ' יולי תמיר, יחד איתה שפטו פרופ' עירן הלפרין, טל ויינטראוב, אמיר זיו ונעה ידלין, ראש צוות השופטים בקטגורית ספרות הילדים היא רחלה זנדבנק, יחד איתה שפטו ד"ר טליה דיסקין, פרופ' אורית ברגמן ואלעד חן.