עדכוני תרבות

"זיכרון כל כך עצוב ומתוק, ניפגש בקרוב, שמור לי מקום... אה, טוב אני בוכה, עכשיו אחי האהוב... לעולם לא נמלא את החלל שהשארת, אחי... אני מתגעגע אליך, 'סלים', הלב שלי שחור ועצוב, וכשאמות אחפש אותך". במילות השיר הזה, "My Lovely Man", נפרדו אנתוני קידיס ופלי, סולן ובסיסט הרד הוט צ'ילי פפרז, מחברם הטוב ביותר, הגיטריסט הלל סלובק. הלל סלובק היה מיתוס. ב-1991, כשהצ'ילי פפרז פרצו מקליפורניה אל העולם עם שירי האלבום "blood sugar sex magik" (ש-"My Lovely Man" היה אחד מהם) וכתבות עליהם התחילו לצוץ בעיתונות בישראל, סלובק המנוח הוזכר כחלק מההיסטוריה ומהמיתולוגיה של הלהקה. תחושה של גאווה מילאה את הקהל הישראלי חובב הרוק, שצרך את הפפרז כמבשרי מהפכת הרוק של תחילת הניינטיז לצד נירוונה ופרל ג'אם, גאנז נ' רוזס ומטאליקה ולהקות נוספות, כשהכתבות אודותיהם ציינו שהסולן קידיס והבסיסט פלי מתגעגעים, גם כשהם נוגעים בתהילה, לגיטריסט הישראלי מחיפה בעל סגנון הנגינה הייחודי, שהיה ממקימי ההרכב, נחשב למוזיקאי המוצלח מביניהם וכחבר אישי קרוב עוד מימי תיכון פיירפקס בלוס אנג'לס, היווה עבורם השראה אמיתית. כמובן שמעריצים ותיקים יותר של הפפרז פה בארץ, שהכירו את הלהקה עוד לפני הפריצה הבינלאומית ב-91', הכירו את הסיפור של סלובק, שמותו הטראגי ממנת יתר של הרואין ביוני 1988, בגיל 26, נחשב לאחת הטרגדיות הגדולות בעולם הרוק החדש, לא פחות, למשל, ממותו של בסיסט מטאליקה, קליף ברטון, בתאונה שנתיים קודם לכן.

הערוצים מנרמלים את המלחמה עם תחרות הממ"ד היפה ותמונות השתטחות באזעקה, נתניהו סופד לצ'אק נוריס אבל לא לאחרים ועוד דברים שעברו השבוע מתחת לרדאר

הפודקאסט מבית כאן הסכתים הוא הכל חוץ מבנאלי. עם תחקיר ברמת שב"כ וחרוזים משוגעים - גבע אהרון מפרק את פורמט הריאיון המעיק. הפעם נועה קולר עלתה על המוקד, ויחד הם הוכיחו שוב איך אסקפיזם מצליח לחשוף אמת. וכן, זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני כותב ביקורת בחרוזים