עדכוני תרבות

בשיר השני של בניה ברבי - רגע אחרי שסיים את "מישהו איתי כאן" והתחיל עם "עכשיו הלב פתוח", הוא נעמד על הבמה, הישיר מבט אל הקהל וצעק: "ערב טוב פסטיבל הגיטרה!". שנייה אחר כך, במקום ריף דיסטורשן מנסר, התחילה על הבמה חגיגה של דרבוקות. הרגע המשעשע הזה די מסכם את הווייב של אירוע הפתיחה של פסטיבל הגיטרה באילת: עם כל הכבוד לגיטרות, ויש כבוד, זו קודם כל מסיבה ישראלית. הדיסוננס הזה התחבר לי מיד לניגוד קומי אחר. רק לפני ארבעה חודשים עמדתי במתחם לא רחוק באילת, וראיתי את הדג נחש חותמים את פסטיבל הפסנתר. בדיוק כמו ששאנן סטריט הוא לא השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על פסנתר, כך גם בניה ברבי הוא לא הראשון שחושבים עליו בהקשר של גיטרות. נו מילא. גיטרות? פסנתר? דרבוקות? אפשר בכלל לדבר על הנס הגלוי הזה שבו יש פסטיבל מוזיקה בישראל? רק לפני שבועיים עדיין היו אזעקות באילת, הפסטיבל שאמור היה להתקיים באמצע חודש מרץ נדחה - ומעטים האמינו שיתקיים. אז נכון, במקור את ערב הפתיחה אמורים היו להרים עידן עמדי, ברי סחרוף, תיסלם וג'יין בורדו - אך השינוי רק הדגיש את "הישראליות" של האירוע, לטוב ולרע, כשהמושכות הועברו לעמדי, ברבי והתקווה 6.

שבועיים נותרו עד שייפתחו החזרות לאירוויזיון 2026, שלושה שבועות עד לפתיחת שבוע האירוויזיון, וחודש אחד בלבד עד גמר האירוויזיון ה-70 שיתקיים בווינה. ארבעה חודשים חלפו מאז שישראל שרדה את הצבעת ההדחה מהתחרות, זמן דומה חלף מאז שחמש מדינות הודיעו "או ישראל - או אנחנו", וידה של ישראל יצאה על העליונה. אבל אחת מהן, גם עכשיו, כשנועם בתן מוודא שהדרכון שלו בתוקף ותוהה איך מכניסים את כל מה שהוא צריך לכבודה, לא מפסיקה להשמיע רעשים. ספרד, אחת המדינות האהובות על התייר הישראלי, כזו שבעבר היינו שמחים שתזכה סוף סוף בתחרות ותשלח אותנו למדריד או ברצלונה, אחת מחמש המדינות המממנות הגדולות של ה-EBU, החליטה להתחרות על תואר "מי תהיה שונאת ישראל הגדולה ביותר". בניגוד להולנד ואיסלנד שהכריזו כי ישדרו את התחרות בשידור חי, נשיא תאגיד השידור הספרדי חוסה פבלו לופז הודיע: לא נשדר את התחרות "בגלל השתתפות ישראל".

שני סרטים מישראל בדרך לפסטיבל היוקרתי בניו יורק: הבמאית רותי פרי-בר ("אסיה") תחזור לתחרות הראשית עם "שעתיד לבוא", ואיתה גם "הבדחן" - הפרויקט המשותף החדש של גידי דר ושולי רנד ("האושפיזין", "אגדת חורבן")